אז כך קרה, והחברבוק יונתן בן-עמי פרסם ספר. לספר קוראים “טובה ורחבה” וניתן לקרוא אותו כאן.

לא מזמן הגעתי למסקנה שאין לי טעם ספרותי. אני כמו “חובב האמנות” שלא מבין בזה כלום אבל “יודע מה הוא אוהב”. ומה שהוא אוהב זה בדר”כ הדפס על קטיפה של כלבים משחקים פוקר. אני אוהבת ככה, שיש – עלילה. וגם – אם אפשר – דמויות. ושיקרה להן משהו ושאני אחבב את הדמויות ואזדהה עם מה שקרה להן. ואולי בגלל זה אני לא מצליחה לקרוא את מלכוד 22 כבר מעל ל-15 שנים. אז אני, אין לי הרבה מה להגיד על הספר המקסים הזה. אותי הוא שימח. תקראו בעצמכם ותשפטו.

ובינתיים:

זה לא פיקוס

ופתאום נזכרתי ש

ומצטערת שאין לזה גרסה עם קליפ נורמלי

ואתה קראת לי שמנה?! #שבטוחהיהכבר