אי שם בתחילת 2013 פרסמתי סטטוס בפייסבוק על משהו שהיה נראה לאחת המגיבות מובן מאליו לחלוטין. כל כך מובן מאליו שהיא חשבה על זה קודם ממזמן מזמן הרבה לפני שאני העזתי לנסח את הסטטוס שלי ולפרסמו. בעקבות תגובתה חשבתי על זה קודם עוד הרבה פעמים (וחבל שלא הישטגתי את כל הפוסטים האלה, כי לאתר אותם עכשיו זה לא עניין פשוט), וזה הפך לסוג של מם מאד מאד מצומצם (כי לצערי, השטויות שאני חושבת עליהן לא הופכות לטרנד אינטרנטי סוחף).

[כשהתחלתי לכתוב את הפוסט הזה קישרתי לכל מיני סטטוסים מהסוג הזה, אבל אז החלטתי לעשות דיאקטיבייט לתקופה מסוימת, אז הקישורים לא עובדים ואני לא יכולה לחפש את השאר. אני משאירה כאן את הקישורים למקרה הסביר בהחלט שאחליט להחזיר את הפרופיל שלי לחיים והם יחזרו לעבוד]

[ואם מישהו תוהה מאיפה הגיע ה”זן” לכותרת הבלוג, אז כאן הכל התחיל. ומצחיק מאד בדיעבד, כי לא כתוב שם “זן” אלא “ניו אייג’” ואני בכלל לא זכרתי את זה ככה. אבל זה לא חשוב. וממילא אני לא מבינה שום דבר מזה.]

[כמו כן, ברצוני להביא גאולה לעולם ולתת קרדיט לרימון גרנות המ-א-מ-מ-ת על “סוף מעשה במחשבה על זה קודם” שהיה סטטוס שלה בכלל]

לא מזמן חשבתי שלו הייתי מעלה על דעתי לחזור לאקדמיה, הייתי רוצה לכתוב דוקטורט על נושא שהמצאתי בשם “מרחב אסוציאציות משותף” (ניסוח מדויק כאן), אבל מכיוון שאני לא כותבת על זה דוקטורט אני יכולה פשוט להמציא דברים והקוראים יכולים להנהן בהסכמה או לנחור בבוז, ובכל מקרה זה כיף גדול.

מרחב אסוציאציות

מחקר גילה שכשאנחנו מקשיבים לשפה שמוכרת לנו היטב (או קוראים), ברגע שאנחנו שומעים מילה אחת, המוח שלנו כבר מסנן אוטומטית את המילים שיכולות לבוא אחריה. ואז מספיק לנו רמז קטנטן כמו הצליל הראשון של המילה כדי לדעת איזו מן המילים האפשריות נבחרה ואנחנו כבר ממשיכים למילה הבאה (ויכולים גם לעבד את משמעות המשפט כי אנחנו לא מבזבזים משאבים על לנסות להבין מה בדיוק נאמר). בשפה שאיננו דוברים היטב יידרש מאמץ הרבה יותר גדול להבין את הדברים, במיוחד אם הדובר מדבר במהירות או במבטא לא מוכר.

מעבר להיכרות טכנית עם שפה, כדי שנוכל לצמצם את מספר המילים האפשריות אנחנו צריכים גם להכיר את התרבות. וככל שאנחנו מכירים את התרבות טוב יותר, קל לנו יותר לצפות מה תהיה המילה הבאה. לזה אני קוראת “מרחב אסוציאציות משותף”. מרחב אסוציאציות זמינות הוא המרחב שבו מצויות האסוציאציות שקל לנו לשלוף כיוון שהן בשימוש תכוף או מרחפות איכשהו במודעות הקרובה. לדוגמה, אצלי ציטוטים מ”באפי קוטלת הערפדים” תמיד יהיו זמינים לשליפה מהירה, ואילו ציטוטים מ”גוסיפ גירל” לא ממש נמצאים במודעות שלי לעתים קרובות (מקרה שקרה באמת).

עכשיו ניסוי קטן: השלימו את המשפטים הבאים (תשובות בסוף, ולא במהופך, למקרה שיש פה קוראים שממש ממש מרוחקים ממרחב האסוציאציות שלי)

בים בם בם ……………………………………………….………………………….……………………….

והעיקר והעיקר ………………………….………………………….………………………….………………

מה יותר גרוע מלמצוא תולעת בתפוח? …………………………………………………………………………

אם לא ידעתם איך להשלים את “בים בם בם” כנראה שלא נולדתם בארץ ו/או שאין לכם עדיין ילדים (בארץ).

למשפט השני יש שתי סיומות אפשריות, אחת מהן “מקורית” והשניה – אין לי מושג מאיפה היא הגיעה, אולי פרסומת עתיקת יומין, אבל אני זוכרת אותה מימי בני עקיבא העליזים (?) ואני יודעת שגם בקרב חילונים היא מוכרת.

גם למשפט השלישי שתי סיומות אפשריות – אחת קצת מגעילה והשניה גודווין.

אם ידעתם את אחת התשובות ולא את השניה או אף אחת מהן או תשובה שאני לא מכירה בכלל – זה מצביע על קבוצת השתייכות מסוימת – גיל, תרבות, אזור מגורים, מגזר וכו’.

במידה רבה, הומור מסוגים מסוימים ובמיוחד ממים, מתבססים על ההיכרות המוקדמת שלנו עם ביטויים מסוימים ועל קיומו של מרחב אסוציאציות משותף שניתן לשבור ולעקם ולהפתיע כדי לקבל תוצאה מצחיקה.

חשבת על זה קודם? פחחחח, היה כבר

אז בעצם, זה לא ממש מפתיע שמישהו כבר חשב על זה קודם – אם כולנו, או לפחות רובנו, פועלים במרחב אסוציאציות משותף, וכרגע משהו הפך לטרנדי/מם ונכנס למרחב האסוציאציות הזמין שלנו – סביר להניח שייצאו דברים דומים. ובניגוד להיה כבר (או: #היהכבר) שדורש קיום ממשי שניתן להוכחה, חשבתי על זה קודם הוא בעיקר משהו שאנחנו אומרים באכזבה קלה שלא הספקנו להגיע לשוק ראשונים ולהרוויח את ההון הסימבולי שהיה מגיע לנו במקרה כזה.

רציתי לחפור פה על זכויות יוצרים וקניין רוחני, אבל החלטתי שלא מתחשק לי. אז הפוסט הזה יצא הרבה יותר קצר ממה שחשבתי על זה קודם, אבל זה נראה לי דווקא מתאים לעכשיו ובזאת אסיים.

---

תשובות:

“בים בם בם – תירס חם תירס חם” מתוך ספר הילדים הקלאסי-ישראלי “תירס חם” מאת מרים רות.

“והעיקר והעיקר לא לפחד, לא לפחד כלל” מתוך השיר “כל העולם כולו גשר צר מאד” של רבי נחמן מברסלב. או לחילופין “והעיקר והעיקר קוקה קולה, קוקה קולה קר” באותה מנגינה (ומעניין שלא מצאתי התייחסות לביטוי הזה בשום מקום בגוגל).

“מה יותר גרוע מלמצוא תולעת בתפוח?” שתי תשובות: הראשונה היא “למצוא חצי תולעת בתפוח” (פיכס) והשניה היא “השואה” (כי תכלס, יותר גרוע).