כשארבעת הצוערים הדתיים יצאו מטקס צבאי שכלל שירת נשים, אפילו הם לא יכלו לדמיין איזו מלחמה הם עומדים להצית. מאז, גובה הלהבות רק עולה והדרת הנשים עלתה לכל הכותרות. כל התקשורת והבלוגוספירה רוחשת וגועשת עקב כל גילוי של אוטובוס מופרד, משמרות צניעות ועוד מריעין בישין. איני תומכת בשום סוג של הדרת נשים, אבל כל השיח התאפיין (כמקובל) בהשתלחות חסרת רסן ב”דוסים האלה” מחד וב”פמיניסטיות” האלה מאידך. אודה על האמת, זו הייתה הפעם הראשונה שבה נתקלתי בתגובות כל כך חריפות נגד פמיניסטיות. פמיניזם תמיד היה נראה לי כעובדת חיים בסיסית, כנראה בגלל שגדלתי להורים אמריקניים בבית שבו האם הייתה המפרנסת העיקרית. כל כך נדהמתי מכך שאנשים שאני מחשיבה כאינטילגנטיים באופן כללי התבטאו בכזו חריפות כנגד פמיניזם, שהייתי חייבת להגיע לשורש העניין.הבהרה והסתייגות: זה אינו מחקר רציני או מייצג ואינו יכול להתפרש כיותר מאוסף של אנקדוטות, ובכל זאת אני חושבת שיש בו ערך (אחרת לא הייתי טורחת לכתוב פוסט).

מהו פמיניזם

ראשית, יש להבהיר מהו פמיניזם בעיני. ולדעתי – בעיני רוב הנשים שלא עברו בחוג ללימודי מגדר. פמיניזם הוא פשוט שוויון זכויות והזדמנויות לנשים ולגברים. שוויון אין פירושו זהות. ברור לכל בר דעתי שיש הבדלים מהותיים בין גברים לנשים, אך הפמיניזם אומר: לאישה ולגבר זכות בחירה מלאה במסלול חייו והוא או היא אינם כבולים לתפקיד מסורתי מסוים בגלל היותם גבר או אישה. כלומר, אם יש אישה שעסקה בבודי בילדינג ורוצה לעבוד בסבלות (כלומר, פיזית מסוגלת לבצע את העבודה), הרי שאסור למנוע זאת ממנה רק בגלל שהיא אישה. אם יש גבר שרוצה לעבוד כגנן בגן ילדים – שיבושם לו. מן הסתם, גברים עדיין אינם מסוגלים להרות וללדת, אך באופן תיאורטי צריך להיות שהגבר יוכל להשאר בבית במקום האישה בחופשת לידה, אם כך יבחרו כזוג (בתור תומכת בהנקה מלאה קצת קשה לי עם האופציה הזו באופן אישי, אבל לא צריכה להיות מניעה עקרונית שדבר כזה יקרה, ואני גם לא מאמינה שיקרה נזק לילד בעקבות היפוך תפקידים שכזה).