זה לא דבר חדש שהנקה היא המזון הטוב ביותר לתינוקך. היי, אפילו בפרסומות לתמ”ל מציינים את זה (כי הם חייבים על פי חוק אבל נניח את זה בצד). נשים רבות מדווחות על לחץ בלתי סביר להתמיד עם ההנקה בין אם הן רוצות או לא רוצות או רוצות וזה פשוט קשה מדי. “טרור הנקה” קוראים לזה.
מצד שני, גם מיניקות מדווחות על “טרור אנטי הנקה”, החל מהפחדות מכך ש”אין לך מספיק חלב” וכלה בסילוק נשים מיניקות מהמרחב הציבורי.
[גילוי נאות: בהמשך הפוסט אמליץ על קורס הורות ואתר שמאד סייעו לי באופן אישי. לא קיבלתי כסף עבור פרסום הפוסט והכל נכתב על דעתי בלבד. כמו כן, ברוב הפוסט אתייחס לאמהות ולא לאבות, למרות שהכל תופס גם להם, פשוט למי יש כוח לכתוב הכל פעמיים.]
מכירים את הסיפור על האפרוח שהלך לחפש לו אמא אחרת? בקצרה, מסופר על אפרוח שאמא שלו מענישה אותו אחרי שלא שמע לאזהרותיה, והוא הולך לחפש לו אמא יותר טובה. אצל הברווזה – הוא לא מצליח לשחות. אצל הדרור – הוא לא מצליח לעוף. אצל החתולה הוא לא מצליח לצוד והכלבה נובחת עליו. עד שהוא מגיע למסקנה שבעצם אמא שלו היא הכי טובה בשבילו, וחוזר אליה חפוי ראש.
אני רוצה להסתכל על הסיפור הזה דווקא מהזווית של האמהות ולא מהזוית של הילד. לכולנו יש תפיסה מסוימת של מה היא אמהות טובה ונכונה. תפיסה זו נובעת גם ממה שאנחנו חושבים לנכון וגם ממה שהסביבה משדרת לנו, אבל פעמים רבות אנחנו לא חושבים עליה בכלל – פשוט עושים דברים “כי ככה” ולא מאתגרים את התחושות שלנו. לפעמים אנחנו מתעקשים עם הילדים על כל מיני דברים ולא יודעים למה, ומצד שני – לפעמים אנחנו מוותרים ולא מבינים למה יש לנו תחושה לא טובה.
במהלך החודש (או במקרה זה – חודשיים) מצטברים אצלי כל מיני נושאים שעולים לי על העצבים. כפי שכבר אמרתי בעבר, כמה טוב שיש לי בלוג שבו אני יכולה לשחרר עצבים בלי להוריד לאף אחד ספציפי את הראש.
את העבודה-בעיניים המסוימת הזו, אני מאד מחבבת, רק לא. אז מה בעצם הבעיה שלי עם יום חופש נוסף בשבוע?
א. אני חושבת שיום חופש נוסף בשבוע שנועד לקניות (כך בהצהרה!) הוא ירוד מוסרית. איזה מסר אנחנו מעבירים כשאנחנו אומרים “בוא נעבוד פחות (כלומר, נייצר פחות ערך) כדי ללכת לקניות (כלומר, לצרוך יותר)? ממש התעלות רוחנית! יום שלם שמוקדש לתרבות הצריכה הנעלה, כל שבוע! תאמינו לי, יוצא לי להיות בקניונים לפעמים באמצע היום, הם מלאים לחלוטין. ולא רק בתל אביב. מי האנשים האלה – לא ברור לי בדיוק, אבל אולי הם אנשים כמוני בחופשת לידה/משרה חלקית… אני לא יודעת, וזה לא משנה. לא נראה לי שאנחנו באמת צריכים להשקיע משאבים כדי לאפשר לאנשים לקנות עוד. הם מסתדרים לבד, ת’נק יו וורי מאץ’.
לא הולכים להוריד את מספר שעות העבודה בשבוע, אלא רק לסדר אותן אחרת, ולכן:
ב. הורים שיוצאים מוקדם כדי לקחת ילדים (כן, בדר”כ נשים) ייאלצו להמשיך לצאת באותה שעה מוקדמת, אבל בבת אחת אחוז המשרה שלהם יצנח. ואז, אני לא בטוחה איזה כסף הם הולכים להוציא על קניות ביום ראשון. פתרון אפשרי הוא להוסיף שעות גם למעונות, אבל אם זה לא היה מספיק קשה לילד להיות במסגרת-חוץ-ביתית עד שעה 16:00 או 17:00, עכשיו נאלץ להשאיר אותם שם עד 18:00 או 19:00? ולטובת איזו מטרה נעלה (תזכורת: שופינג)?